פסק-דין בתיק ע"ו 25218-09-12

1.         הוועדה הפסיכיאטרית החליטה ביום 22.8.12 להתיר למשיב המאושפז בכפיה לצאת לחופשות של עד 10 שעות בליווי וללא לינה (מחוץ לבית החולים). על כך מלינה המערערת. לטענתה, אין להתיר למשיב לצאת לחופשות כלל.

2.         המשיב יליד 1986. אחותו הגדולה ממנו מתגוררת בצרפת. אביו בנאי במקצועו, אמו הייתה מהנדסת כימיה. השתלשלות העניינים באשר למשפחה מסובכת, והדברים מפורטים בחוות הדעת הפסיכיאטרית (נספח ג' לבקשה) וכן בטופס ההפניה לוועדה הרפואית מיום 6.8.12.

לאחר עלייה לישראל, עזיבה לצרפת וחזרה לישראל, נשללה העזרה הסוציאלית מהמשפחה ובשנת 2006 הפכו ההורים והמשיב להיות "'דיירי רחוב' התקיימו מחיפושי(ם) בפחי זבל, הפגינו מול שגרירויות וקונסוליות שונות. כל (ה)תקופה (המשיב) לא עבד ולא למד, משוטט ברחבי הארץ, לרוב היה בתל אביב. במצב של מצוקה כלכלית ונפשית".

            ביום 12.3.09 בדק פסיכיאטר את מצבם של בני המשפחה. הוא כותב: "זיהיתי אב, אם ובן במצב גופני בינוני והזנחה סביבתית ואישית בולטת ... אין ספק כי כל חברי המשפחה סובלים ממצב פסיכוטי - פרנואידי - 'עסוקים' - בתכני משפט וקורבנות, מחוסרי כל תובנה למחלתם. לצערי, מכיוון שאין סיכון מיידי, לא ניתן לפתור את סבלם במהלך מדיקולגיאלי, במידה והסיכון העצמוני או לסביבה יגבר, יש מקום לאשפזם בכפייה."

3.         המשפחה המשיכה לדור ברחוב, כך עד לאירוע הדברים המפורטים בכתב האישום שהוגש נגד המשיב (תפ"ח 1025/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו), בו יוחסו למשיב שתי עבירות: רצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של ניסיון לגרום חבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

            בכתב האישום מתואר כי המשפחה הייתה חסרת בית. ביום 9.4.09 שהו המשיב והוריו בגן שברחוב דובנוב בתל אביב; ביום 12.4.09 פרשו בני המשפחה לישון על הספסלים שבגן, אז גמלה בליבו של המשיב ההחלטה להמית את אמו ואת אביו. במהלך הלילה גרם המשיב למותה של אמו על ידי כך שחנק אותה באמצעות ידיו וכן באמצעות בד שכרך פעמיים והידק סביב צווארה. אחר כך פנה המשיב אל אביו שישן על אחד הספסלים בגן. הוא תפס אותו בצווארו בעודו ישן וניסה לגרום למותו על ידי כך שהחל לחנוק אותו. האב נעור משנתו, החל להגן על עצמו, אך המשיב המשיך במעשיו ולחץ בידיו על צווארו של האב. אחר כך הצליח האב להדוף מעליו את המשיב והחל לברוח בעוד המשיב דולק אחריו. היו במקום עוברים ושבים והוזעקה המשטרה.

4.         לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו הוגשה חוות הדעת פסיכיאטרית מיום 13.5.09 וכן חוות דעת משלימה מיום 30.5.09 בה נקבע כי המשיב סובל מ"הפרעה פסיכוטית חריפה, לא מסווגת - לאור חוסר תפקוד מתמשך בכל המישורים (תעסוקתי, אקדמאי, חברתי כלכלי וכד') חשד לקיום תהליך סכיזופרני פרנואידי. ... להערכתנו, הנ"ל היה במצב פסיכוטי חריף ולא היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור, ולא היה מסוגל לשלוט במעשיו. המלצה: בשל מצבו הנפשי כיום (מצב פסיכוטי חריף עם מרכיב אפקטיבי דכאוני) ומסכנתו (עפ"י כתב האישום), הנ"ל זקוק לטיפול בתנאי אשפוז, לכן ההמלצה להורות על צו אשפוז."

5.         אם כך, אנו מדברים בחולה נפש אשר על רקע הזנחה חמורה בכל תחומי החיים, כמתואר לעיל, החל לסבול מתהליך סכיזופרני פרנואידי עד כי נקלע למצב פסיכוטי חריף וכתוצאה מכך רצח את אמו בחניקה וניסה לרצוח את אביו. עקב כך הוא מאושפז בכפיה בבית החולים שער מנשה מכוחו של צו אשפוז שניתן ביום 15.7.09, משך יותר משלוש שנים.

            באשר לניסיון הרצח של האב יש לציין כי לא נגרמה לאב חבלה גופנית והוא לא נזקק לאחר המעשה, לאשפוז או לטיפול רפואי.

6.         כמתחייב מן ההוראה שבסעיף 28(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק) בא עניינו של המשיב לדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לשישה חודשים על מנת שהוועדה תבחן את מהלך הדברים הנוגע לאשפוז ולטיפול שהוא מקבל, והיא מוסמכת להחליט, בין היתר, אם לאפשר למשיב לצאת לחופשות, וכן לקבוע את תנאיהן.

7.         להלן תמצית החלטות הוועדה הפסיכיאטרית לגבי המשיב:

            תאריך               הערכת המסוכנות                           חופשות

            13.1.10             מסוכנות גבוהה - בינונית               לא לאשר חופשות

            11.8.10             רמיסיה מלאה                               לא לאשר חופשות

            9.2.11               ללא מסוכנות                                 חופשות קצרות בליווי אביו

            28.8.11             מסוכנות נמוכה, מצב בלתי יציב      המשך חופשות קצרות בליווי כמקודם

            22.2.12             עליה במתח, מצב פסיכוטי              לא לאשר חופשות

            22.8.12             מסוכנות נמוכה                              חופשות עד 10 שעות בליווי

8.         הערעור נסב על ההחלטה האחרונה דלעיל של הוועדה בדיון מיום 22.8.12.